דרכה ובן אדם לא ידע ערכה להיותם קלי ההבנה לכל אשר ידברו איש את אחיו במראה ובחידות בקול ובחצי קול הברה ודיבור וחצי דיבור בעלמא ידעו ויבינו איש את לבב רעהו ואם לא חקרו ולפנים לא ידעו כי בחכמה הם עושים הנהגתם להשמיע כל אחד מצפוני לבו בהוסדם ובכל עצתם ברמז ובדבור נשמע לשני פנים וברמזי הקולות והאיברים מיראתם פן יאשמו בהגידם העולה על רוחם בתחלה אבל העלם יעלימוהו ורמוז ירמזוהו פן יתפש כל אחד בהגלות לבו על כן ישמרו מאד לנפשותם וברשמי הפנים והקולות והדבורים יגידו מאשר יחפוצון אשר גם מזה למדתי חכמה לסתור עצה לדבר בקצרה במקום שאמרו לקצר ואי אתה רשאי להאריך. שביעית לה הלא היא המדה העולה על כולנה כי כלם אוהבי החכמה אשר היא ראשית להנהגה המדינית ממנה יראו וכן יעשו דתיהם ונימוסיהם המיוסדים בחכמה בתבונה ובדעת ובכל מלאכה אשר בהם למדתי לאהוב (בגליון: לאחוז) בחכמה ולשקוד על דלתותיה יום יום אולי אחכמה גם אני כמו הם ותקח נפשי שמץ מנהם אשר מפני כל אלה קמו כל עשתונותי במלואותם ומלאו את לבבי לבא בעת ההיא אל האדון אדני החכמות הרבות והנשגבות מעיני אנשים חכמים וידועים בארצותם לגוייהם אשר לא התנדב הזמן הגשמי והרוח האלקי להוליד ממינו בדורו כי אם הוא לבדו לעמו וה' אהבו לתתו עליון על כל גויי הארץ בשלשת חלקיו היקרים רוחני וגוייתו וכסא כבוד מדען (מרעהו) אולי יחונן רוחי ונשמתי משפע יפעתו והיה בבואי לחסות תחת צללי הכרוב הגזה המומשח מאורות אלהים נגיד ותמים דעים העיר ה' החופף עליו ועל שכלו תמיד (?) יומו ולילו ולא יפרוד ממנלו פיו ולשונו לדרוש מעמי אם ראיתי בימי הבלי אור בהיר במפרשי השיר אשר לשלמה יהיה נכון לבקר בין דבר לדבר הבלול ומעורב בו ערב רב ואמרתי אהה אדוני והוא מפורש מפי חכמים מחוכמים אך לא רבים העמיקו בו ובביאורו ולאלהים פתרונים חדשים גם ישנים חנני מהם מעט קט זה לי עשרים שנה והנם בתוך אהלי, ויאמר הכר נא ואשמע גם אני כי יגעתי בכל המפרשים הנזכרים גם הנעשים בין היוונים והנוצרים ומנוחה לא מצאתי כסדר המדרגה הראויה להמצא בדבריו ואני כעבד לפני אדוניו קראתי את סדריו סדרתי לי לפי המשליו והתהלה לאל חי הייתי בעיניו כמוצא שלל רב ואדע אך כי לא אבוש בפירושי משלי השיר הלזה הואיל יצא סדר פירושי זה מלפני המלך הבוחן מכל מבחן בין האמת והשקר והטוב והרע בלבוש מלכות אשר הלביש אותו החכם הכולל מכל בני קדם כי טוב המשל הזה הנקשר (?) למאכל אדם מבין בשירים וכי תאוה הוא להתעלס באהבים טובים ונכבדים ועטרת גדולה אשר עטר אותו תפארת חמשכילים היודעים חן בכל חכמה ומזמה חדשה גם ישנה זרה ונכריה מעמנו ואשר לא מעמנו המה, ביום הראותי הראותו ?) לפניו וביום השמעו באזניו כי ישר ונחמד הוא להשכיל ממנו הכמת הדבקים בה' הוא אלהי אלהים לכן שמח לבי ויגל רוחי בקרבי כדברו כדברים האלה לעין עבדו, אך ביום דבר בי זה האדון אדוני קונטי יואני דלא מיראנדולה אשר שמי יוחנן בן הח"ר יצחק מפארים המכונה אשכנזי בלשון עברי ואלא מן בלשון לעז בקרבו ובשמו שמי יכונה ביהודה ובישראל לאמר אלי זר נא כגבור חלציך ועשה חיל במעשה ידיך לכתוב גם את הנמשל מסביב המשל מכל צד ומכל פינה אות באות תיבה בתיבה ומותר ובטל לא יהיה בו גם דבור הקל ביפיו לא תוסיף ובחננו נא כלו מראשו ועד רגלו לפי בחינת שלמה אשר ילדו כפי הנמצא היום בידינו במקרא ובדרשות ובספרי החכמות המיוחדות אליו בלשון עברי נוצרי וערבי כאשר היה עם לבבך זה ימים רבים: נבהלה נפשי מאד מאד בקרבי כי אמרתי מאין יבא עזרי לעת הזאת אשר לא שלמו שפתי ואצבעותי לחקות על ספר דברי חי העולמים אשר יעדתי בו לדבר בהצלחה האנושית ולמצא על ידו דברי חפץ אשר חפצתי לקחתו ממנו ההקראות ההכרחיות לפירוש מהנמשל הזה כי שמה יעדתי לתאר גבר תמים דעים ואיש מעלות בעולמו וכל הטובות טובות מאד וחמודות יחד סביב הקיפוהו וכל מעלות הנמצאות באנשי המדות המסולאות וכל החכמות הרבות והנמרצות כלם כאחד כתרוהו והוא לא בהם נפשו חפצה ולבבו לא כן ידמה לקחתם אלא לקבלת ההצלחה כי חשקה נפשו לדבקה בה' הנכבד והנורא ככל הנמצא במלך שלמה אשר חשק בזאת ההצלחה האחרונה מכל עושר וכבוד ושררה וכל חכמה ומדע זולתה ואיש אין בכל הארץ יהיה לי השירה הזאת לעדה, אך לא היה ספר מספרי הקדמונים והאחרונים בידי אשר חובר על זאת ההדרכה אשר אנכי דורך עליה להיות תאיר מדי דברי בו כמראה לטושה ואספקלריא המאירה בו יאירו עיני מעט קט בזאת המחשבה, על כן אמרתי כי אין רוח חכמה מעצמי ואין רוח עיצה מכליותי בא לעזרני נא בזאת אם לא אומרה לנפשי המבוהלה אם לא תדעי לך למצא דברי חפץ בזה קח נא מן הבא בידך לעת כזאת מעט הקדמות מעט הצעות ראויות לבאר את הנמשל הזה לפני כל יודעי דת ודעת קדושים כי המשכילים יזהירו כזוהר הרקיע במעט הערה אשר העיר רוחם ונשמתם והמה יאירו עיני עורים אשר לא ראו אור בהיר בשחקים וקח לך מן המעלות הנמצאות למלך שלמה ונעשה מהם הקדמות וחברת מהם את שיר המעלות לשלמה ראשונה ואחר תחבר את סדר המשל מהשיר ואת הנמשל כאשר צווית מפי אלהים אדונך והיית אך שמח כי תעשה הטוב והישר בעיני אלהים ואדם וזה החלי לעשות בימים ההם ובעת ההיא בחדש תשרי רמ"ט נתארחתי לחברה בבית שם תורה וגדולה במקום אחד שם רוח חכמה ובינה מרחפת על פני בחורי חמד היקרים מזהב ומפז רב הוא בית הגבר הוקם על משכיות החמדה במדת השכל והתושיה הוא האנוש היקר אשר הקים הוא ובניו אחריו כל אפיסת עבדי כושל ומתמיך (? ומתחזק ) לו אם דל ואם עשיר בעשרו וצדקתו העומדת לעד כמסת ידו הוא האיש הירא ה' מעודו אשר קנני מנעורי וגדלני כאב בביתו ובחומותיו ורובי תורותיו כמהר"ר יחיאל ורם מפי"סא ושני בניו הר"ר יצחק והר"ר שמואל יצ"ו מפי"ס א ואבא בחדש ההוא אל העין עין השכל אשר נתן לי אלהים בזה ואם צעיר הוא מהכיל חכמה מפוארה כזאת כי בטחתי בצורי המישר אותי כי יבא עזרי מהשר המניע אותי וכח ועצמה ירבה לעבדו זקן ביתו וכו' וכו'. .עיני העדה Ertraits de l'introduction du .2 הן אני כאשר היה עם לבבי להב נצב כל ימי צבאי מבעיר אותי עצמותי וכל עשתונותי לקרבה אל המלאכה מלאכת ה' יקרא לה וכו' וכו'. ואני בשמעי כי חנן אלהים אותי בימי צבאי והיה זה שמי אשר יקראו לי אמרתי אולי יחונן קולי לבני אדם ויהיו לרצון אמרי פי לאנשי דורי ואחור לא נסוגותי עד שקמתי כדבורה לדבר צחות ואמרות צרופות ומזוקקות כאשר צוותי למען הרחיב את דברי חכמי הדורות הראשונים העמוקים מאד אצל האחרונים כמו שכתב בן דקלים בספר העצמים ה"ה אמר לא יתכן לחכם ולא יוכל להוציא כל מה שהוא בשכל . . הן כל אלה הסבות ויותר מהמה רבות אשר לא יזכרו בינותם ולא יפקדו מספרם ולא יעלו על לב אדם הניעו את לבבי והמסו את רוחי מעשות זאת זכרון בספר אבה' אשר שלחני ורוחו כמו אם דבר בי ומלתו על לשוני אבטח ולא אפחד כי עזי וזמרתי הוא דברת פי חכם אשר נחם אותי ונתן לי לחם לאכול את המצוה הזאת לעשות אותה ובגד ללבוש בגדי קודש לקדש את ה' ברבים נגד מלכים ולא אבוש מבגדים צואים כי בסוד אלקי עמודי ה"ה רבי מנחם ו"ל מריקאנאטו ובספר מצות שלו הנכבד כתב וז"ל וכו' ובאלה המאורות אעירה עיני ולבי שם לראות מה טוב ומה נעים באלה המעשים, ועל כלנה הנה נא לי שתי עינות מים ונוזלים ממקור ישראל רשב"י ור' מנחם מריק אנאטו המובאים לפנים אשר על פיהם אמלטה נא מכל מחשבות אדם להבל דמה ואתהלכה ברחבה כיד ה' הטובה עלי ועל פעל ידי, ויהי מה ארוצה ואתפלל אל ה' אלהים יחנן קולו אולי יתעשת אלהים לנו ולמולדתינו לתת כבוד לתורה כאשר עשו אבותינו הקדמונים ואעשה כן גם אני תולעת באישה גרושה מאישה ודוה למינה תשכון לעד ולא איש יקראו לי בעודני באיבי כי אִוָתֵר אנכי לבדי, כ"א לא זאת אעשה להשאיר אחרי ברכה לניני ולנכדי ולכל העם אשר ברגלי מה כחי כי אייחל, טוב שם משמן טוב בחיי, ומה קצי כי אאריך שם נפשי אחרי, הן בעודני חי את אחיי וריעיי כל השומע כי מאנו ידי לעשות שם ושארית לבני יצחק אף כי אחרי מותי כי השחת ישחיתון זה שמי וזה זכרי.. ואני תפילה לאלהי אבי יצחק חזקני ואמצני אך הפעם לעשות לה' הצילני מחרב פיפיות על אמרי ואחטא בלשוני והיתה זאת מנוחתי עד, כי אתנה פת לחם לבב אנוש יסעד. עדי 1 Empedocle. Voir Steinschneider, Cat. Bodl., col. 2543, et Hebr. Bibliogr., XIII, 17; Munk, Mélanges, p. 3, note 1. T. XII, No 24. 17 יצחק מפארים המכונה אשכנזי בלשון עברי ואלא מון בלשון לעז בקרבו ובשמו שמי יכונה ביהודה ובישראל לאמר אלי זר נא כגבור חלציך ועשה חיל במעשה ידיך לכתוב גם את הנמשל מסביב המשל מכל צד ומכל פינה אות באות תיבה בתיבה ומותר ובטל לא יהיה בו גם דבור הקל ביפיו לא תוסיף ובחננו נא כלו מראשו ועד רגלו לפי בחינת שלמה אשר ילדו כפי הנמצא היום בידינו במקרא ובדרשות ובספרי החכמות המיוחדות אליו בלשון עברי נוצרי וערבי כאשר היה עם לבבך זה ימים רבים: נבהלה נפשי מאד מאד בקרבי כי אמרתי מאין יבא עזרי לעת הזאת אשר לא שלמו שפתי ואצבעותי לחקות על ספר דברי חי העולמים אשר יעדתי בו לדבר בהצלחה האנושית ולמצא על ידו דברי חפץ אשר חפצתי לקחתו ממנו ההקראות ההכרחיות לפירוש מהנמשל הזה כי שמה יעדתי לתאר גבר תמים דעים ואיש מעלות בעולמו וכל הטובות טובות מאד וחמודות יחד סביב הקיפוהו וכל מעלות הנמצאות באנשי המדות המסולאות וכל החכמות הרבות והנמרצות כלם כאחד כתרוהו והוא לא בהם נפשו חפצה ולבבו לא כן ידמה לקחתם אלא לקבלת ההצלחה כי חשקה נפשו לדבקה בה' הנכבד והנורא ככל הנמצא במלך שלמה אשר חשק בזאת ההצלחה האחרונה מכל עושר וכבוד ושררה וכל חכמה ומדע זולתה ואיש אין בכל הארץ יהיה לי השירה הזאת לעדה, אך לא היה ספר מספרי הקדמונים והאחרונים בידי אשר חובר על זאת ההדרכה אשר אנכי דורך עליה להיות האיר מדי דברי בו כמראה לטושה ואספקלריא המאירה בו יאירו עיני מעט קט בזאת המחשבה, על כן אמרתי כי אין רוח חכמה מעצמי ואין רוח עיצה מכליותי בא לעזרני נא בזאת אם לא אומרה לנפשי המבוהלה אם לא תדעי לך למצא דברי חפץ בזה קח נא מן הבא בידך לעת כזאת מעט הקדמות מעט הצעות ראויות לבאר את הנמשל הזה לפני כל יודעי דת ודעת קדושים כי המשכילים יזהירו כזוהר הרקיע במעט הערה אשר תעיר רוחם ונשמתם והמה יאירו עיני עורים אשר לא ראו אור בהיר בשחקים וקח לך מן המעלות הנמצאות למלך שלמה ונעשה מהם הקדמות וחברת מהם את שיר המעלות לשלמה ראשונה ואחר תחבר את סדר המשל מהשיר ואת הנמשל כאשר צווית מפי אלהים אדונך והיית אך שמח כי תעשה הטוב והישר בעיני אלהים ואדם וזה החלי לעשות בימים ההם ובעת ההיא בחדש תשרי רמ"ט נתארחתי לחברה בבית שם תורה וגדולה במקום אחד שם רוח חכמה ובינה מרחפת על פני בחורי חמד היקרים מזהב ומפז רב הוא בית הגבר הוקם על משכיות החמדה במדת השכל והתושיה הוא האנוש היקר אשר הקים הוא ובניו אחריו כל אפיסת עבדי כושל ומתמיד (? ומתחזק) לו אם דל ואם עשיר בעשרו וצדקתו העומדת לעד כמסת ידו הוא האיש הירא ה' מעודו אשר קנני מנעורי וגדלני כאב בביתו ובחומותיו ורובי תורותיו כמהר"ר יחיאל ורם מפי"סא ושני בניו הר"ר יצחק והר"ר שמואל יצ"ו מפי"ס א ואבא בחדש ההוא אל העין בין השכל אשר נתן לי אלהים בזה ואם צעיר הוא מהכיל חכמה siècle du gaonat, et, d'autre part, ils nous éclairent sur la valeur de quelques récits musulmans postérieurs. On connaît, en grande partie, les informations qu'Al-Bérûnî donne sur les sectes juives par l'histoire de Makrizi, qui, sauf de légères variantes, les a reproduites littéralement. C'est ainsi qu'il a copié de la Chronologie d'Al-Bêrûnî tout ce qu'elle dit des Samaritains 1; c'est, du reste, dans ce chapitre sur les Samaritains que Makrizi cite pour la seule et unique fois, dans ses relations sur les sectes juives, le nom d'Al-Bêrûnî. De même, Makrizi a copié textuellement le passage d'Al-Bêrûnî relatif aux règles suivies par les Rabbanites dans la confection du calendrier et la détermination des Miladiyya; il y laisse seulement de côté la notice consacrée au Resch Galouta et à l'origine d'Anan. Nous reproduirons ici une seule information qu'Al-Bêrûni donne sur les Ananiyya et qui a échappé à l'attention de Makrizi 3. « Les Ananiyya, dit Al-Bêrûnî, fixent le commencement du mois d'après l'apparition de la nouvelle lune et se règlent d'après des signes extérieurs le degré de maturité du blé) pour intercaler des mois; ils célèbrent les fêtes indistinctement n'importe quel jour de la semaine, excepté le samedi. Si une fête tombe un jour de sabbat, ils la célèbrent le lendemain ; ils appellent cet usage du nom de Dehiyya*. Le jour du sabbat, ils n'accomplissent absolument aucun travail, même pas la circoncision; sur ce dernier point, ils sont en désaccord avec les Rabbanites ». Al-Bêrùnì ne connaît que trois sectes: les Rabbanites, les Miladiyya ou Caraïles ou Ischmaiyya, et les Samaritains; il mentionne aussi deux faux prophètes, Abu-Isa al-Isfahani et un certain Al-Raï . Plusieurs documents parlent du premiers, et sa secte, qui paraît encore avoir existé au commencement du xre siècle, est mentionnée tantôt sous le nom d'Isawya, tantôt sous le nom d'Isbahaniyya 10. Quant à Al-Raï, 1 De Sacy, Chrestomathie arabe, I, p. 170; je cite d'après la première édition. Ibid., p. 58. Voir le passage analogue de Makrizi, Chrestomathie, I, p. 136. 3 P. 284. Il m'est impossible de décider si les Caraïtes en agissaient réellement ainsi. • Cf. Pinsker, Likkutè Kadmoniyot, p. 90. Les Ananiyya ne forment qu'une partie de cette secte. 7 P. 15. • Voir ma notice dans la Monatsschrift de Graetz, année 1885, p. 199 et suiv. 9 Ce fait résulte du récit d'Ibn Hazm. 10 Dans Makrizi. Voir de Sacy, Chrestomathie, I, p. 174 et suiv. Les Isbahaniyya étaient une des sectes des juifs persans, lesquels étaient très nombreux à l'époque des gaonim et avaient des tendances à former des sectes, à l'exemple des Persans. Il y avait en Perse des communautés juives très anciennes; ainsi, des quartiers importants des villes d'Ispahan et de Djouzdjàn s'appelaient. A Ispahan, selon quelques traditions, il y avait déjà des Juifs à l'époque de Nebukadnézar (Voir de Sacy, I, p. 143; Ibn Khaldoun, éd. Boulak, II, p. 114; Moukaddasi, p. 388 et suiv.). Les juifs |